תגובות - אורן מזרחי

03.03.10
הי תחיה,
אני מרגיש שאני חייב לכתוב לך מה קורה כאן בביתנו בשעה וחצי האחרונות. רותם לא בבית, רק מיקי, יואבי ואני. מיקי הלכה לקלח את יואבי ואני יושב וכותב לך את המייל הזה.
החלטנו שאנחנו רוצים להגיע לצעדת הארבל ב-12.3 וכחלק מהתהליך של איסוף המידע נכנסתי לאתר לזכרו של רועי. אומנם לא הכרתי אותו אבל נראה לי שאני כבר מכיר אותו.
אני מכיר אותו כי כבר שעה וחצי אני גולש באתר לזכרו. שעה וחצי אני דומע, מקנח את האף ומייבש את הדמעות שלא מפסיקות לזלוג ובני הקטן יואבי (בן שש וחצי) יושב לידי ושואל אותי שאלות: אבא, מה אתה עושה?, מי זה?, איפוא הוא?, מה קרה? ובעיקר לא מבין למה אני בוכה והוא שואל אותי: אבא - למה אתה בוכה ?

אני מסביר לו מה אני עושה ואני מסביר לו מי זה רועי, כאילו אני מכיר אותו. הוא לא מבין למה אני בוכה ושואל שוב... אני מסביר לו שאני עצוב ומתרגש וזה מה שיוצא לי אבל הוא לא מבין. הוא מסתכל עליי קצת מבוהל ואני רואה על העיניים שלו שהוא מודאג, יושב צמוד אליי ונוגע בי ומחבק אותי ולא מבין למה אבא שלו דומע כל הזמן. אני מקריא לו חלק מהקטעים על רועי בדרך שבה יבין ואני מראה לו תמונות וסרטונים ונראה שהוא מתחיל קצת להכיר את רועי.

תחיה: אומנם לא הכרתי את רועי אך נראה לי שאני מכיר אותו קצת יותר עכשיו. משום מה עולה בי חיוך קטן עכשיו ונראה לי שזה בגלל שזכיתי קצת להכיר אותו ויש בי מין תחושה טובה על כך שאני מכיר אותו.

אני רוצה להודות לך שהכרתי את רועי.
נתראה בצעדה, אורן